דף 3 שראה אור לפני שבועיים ימים, התייחס לאובדן הערכים בחברה הישראלית הבוגרת כשהסיבות לכך מקורן מלמעלה, מממשלות ישראל, נבחרי העם, המשפט והתקשורת, ומחלחלות אלינו האזרחים.
דף 4 שלפניכם הוא פועל יוצא והמשך לרעיון המרכזי והוא יעסוק יותר בנוער שלנו, שהתסמינים הרעים לעיל (דף 3 ), מקבלים אצלו ביטוי רע וכואב עוד יותר.
עם ישראל נעצר מלכת, אבד החזון, אבדה המנהיגות הערכית, איש לנפשו ולדרכיו. ההונאות הפוליטיות שידענו בדור האחרון ובסדר גודל לאומי, הקשורות למסירת סיני, ההכרה באש"פ וחימושו, העקירה - הונאות אלו לא היו יכולות להתממש בכל דמוקרטיה מערבית אחרת. הן שגרמו לבכי בצד האחד, צחוק בצד השני, ומנקודה זו הפיצול, ההתרחקות, הציניות שפשתה בנו, הייאוש, כל הונאה ושקר, לגיטימיים וכשרים.
כשעם נעצר ילדיו נעצרים עימו. אלה מביטים סביב ומתרגמים את השינוי שעובר על הבוגרים לאופיים הצעיר: אלימות הזרוע, חוסר סובלנות, נהנתנות ריקם, עולם חלול. אי אפשר לה למדינה שהתקלקלה להותיר שמורת טבע בדמות הדור הצעיר שהרי חוליה אל חוליה קשורה.
נוער כזה יהיה פחות נכון לקשב, קליטה, הבנה, כיבוד הזולת. ילמד פחות, פחות יטייל, פחות יהיה נכון למוריו ומחנכיו, פחות ידע דעת וישכיל.
יחד עם זאת ברור לנו הח"מ שהנוער של היום, כפרטים וכקבוצת גיל, אינו נופל במאום ביכולות הטמונות בו מאותו נוער נפלא שלחם, הקים את המדינה ובנה אותה בשנותיה הראשונות. היו אז חזון ומשימות למלא, ונוער וצעירים יהיו תמיד הראשונים להירתם. בעת כזו הנוער נכון למשמעת מחנכיו, שואף ללמוד ולהרחיב דעת, ור' חתני פרס נובל האחרונים שיצאו מאיתנו בשנים האחרונות, נוער של הימים ההם. אנו שבים אפוא היום לעם המלא יותר בחומר וריק יותר בהיבט הרוח. שלא תיפול טעות חלילה, אנחנו עם איכותי וטוב בעל פוטנציאל אנושי גבוה אך מאידך ללא מטרות משותפות שמחברות ומתיכות את הפרטים ליחידה אחת. באווירה כזו הנוער מתפרק לחלקיו, פורק עול, סרבן וממאן, ובוודאי שאינו מבריק בלימודיו. הוא יוצא פחות ופחות במסגרת הבית-סיפרית לטיולים ברחבי הארץ, תנועות הנוער מידלדלות, האווירה בבתי הספר היא יותר השכלה ופחות חינוך.
ותהליך זה אינו מנותק בשמץ ממה שעובר על הוריו, ומהרוח שנושבת אל ההורים מהנהגתם הלאומית-פוליטית.
כיצד מציבים חזון ומשימה לפני מדינה שאך זה קמה וכבר נעצרה מלכת ?
יש הטוענים: חזון מתממש ותם, חזון אינו לנצח, יש להציב חזון עפ"י המציאות. עתה הזמן לחזון חברתי-כלכלי, חזון קליטת עלייה, והעיקר בשנים האחרונות, חזון השלום עם הסביבה הערבית העוינת, דהיינו להקדיש את כל מאוויינו בחומר וברוח למשימה הזו.
חזון חברתי-כלכלי קשה להניע בחברה שבעה ברובה, המניחה משימות כאלה לגופים הממשלתיים האמונים על כך. חזון השלום אינו חזון שתלוי רק בנו, חזון השלום תלוי במידה רבה בצד השני, בשיתוף הפעולה, ואם אין שיתוף פעולה אזי החזון היפה יכול להפוך פניו ולהיות למכוער, מהתל ופוגע. אמת, בתי הספר עושים רבות לקירוב, להכרות, למפגשי ילדים ונוער יהודים וערבים, אלא שפיגוע אחד הופך את הקערה על פיה. במצב השביר ובאווירה הזו, משימת בתי הספר בהנחלת חזון השלום לנוער, הופכת להיות כמעט בלתי אפשרית, מתסכלת ואולי נלעגת לצערינו.
לפיכך הח"מ, אנשי עמל והתיישבות, אינם נרתעים מלהציע כווני מחשבה ואלטרנטיבות.
לשם שינוי, מפגשי נוער משבטי ישראל שעדיין לא הותכו לעם אחד. מפגשים בקיבוצים, בבני-ברק, בת"א, בעפרה, בנהלל, באור-עקיבא. להיפגש ולדעת. אנחנו מכירים זה את זה דרך כותרות, סטיגמות, דעות קדומות, הכרות בעיקרה שלילית, שרק השרות הצבאי המחנך, מאזן אותה מעט ומאוחר מידי.
לחדד לנוער את שורשינו ההיסטוריים כאן שמתחילים לפני 3000 שנה לערך וכל גל עליה וכיבוש יהודי, נובע מהם..
לדבר ולעסוק יותר בחינוך, ופחות בהשכלה. חינוך מתוקן מוביל מאליו להשכלה משופרת, אינך יכול להנחיל השכלה לצעירים אבודים, שאינם מודעים ואינם אשמים בערכים השליליים שספגו מסביבתם הבוגרת.
שלום. כל עוד אנחנו במסע הזה, אל לנו לשתף את הנוער ולטעון אותו בסיסמאות שמתנפצות בפניו. המסע הרי מהמר, מקיז דמים, ערמומי, מייאש לעיתים. הבה נמנע מהנוער את המסע/חזון בין האמת והשקר עד שתתברר מהותו באופן הבהיר ביותר. טנגו השנאה-אהבה הזה,מזיק לנוער שלנו.
אמת. אך ורק אמת להנחיל לנוער שלנו. גם אם היא קשה ותובעת. נוער נענה לאמת ולאתגרים שהיא מציבה בפניו ויופיו ניבט מהם, כפי שהדורות האחרונים הוכיחו.
וועדת המעקב לבחינת מימש ערכי הציונות, כפר יהושע.
דף 4 שלפניכם הוא פועל יוצא והמשך לרעיון המרכזי והוא יעסוק יותר בנוער שלנו, שהתסמינים הרעים לעיל (דף 3 ), מקבלים אצלו ביטוי רע וכואב עוד יותר.
עם ישראל נעצר מלכת, אבד החזון, אבדה המנהיגות הערכית, איש לנפשו ולדרכיו. ההונאות הפוליטיות שידענו בדור האחרון ובסדר גודל לאומי, הקשורות למסירת סיני, ההכרה באש"פ וחימושו, העקירה - הונאות אלו לא היו יכולות להתממש בכל דמוקרטיה מערבית אחרת. הן שגרמו לבכי בצד האחד, צחוק בצד השני, ומנקודה זו הפיצול, ההתרחקות, הציניות שפשתה בנו, הייאוש, כל הונאה ושקר, לגיטימיים וכשרים.
כשעם נעצר ילדיו נעצרים עימו. אלה מביטים סביב ומתרגמים את השינוי שעובר על הבוגרים לאופיים הצעיר: אלימות הזרוע, חוסר סובלנות, נהנתנות ריקם, עולם חלול. אי אפשר לה למדינה שהתקלקלה להותיר שמורת טבע בדמות הדור הצעיר שהרי חוליה אל חוליה קשורה.
נוער כזה יהיה פחות נכון לקשב, קליטה, הבנה, כיבוד הזולת. ילמד פחות, פחות יטייל, פחות יהיה נכון למוריו ומחנכיו, פחות ידע דעת וישכיל.
יחד עם זאת ברור לנו הח"מ שהנוער של היום, כפרטים וכקבוצת גיל, אינו נופל במאום ביכולות הטמונות בו מאותו נוער נפלא שלחם, הקים את המדינה ובנה אותה בשנותיה הראשונות. היו אז חזון ומשימות למלא, ונוער וצעירים יהיו תמיד הראשונים להירתם. בעת כזו הנוער נכון למשמעת מחנכיו, שואף ללמוד ולהרחיב דעת, ור' חתני פרס נובל האחרונים שיצאו מאיתנו בשנים האחרונות, נוער של הימים ההם. אנו שבים אפוא היום לעם המלא יותר בחומר וריק יותר בהיבט הרוח. שלא תיפול טעות חלילה, אנחנו עם איכותי וטוב בעל פוטנציאל אנושי גבוה אך מאידך ללא מטרות משותפות שמחברות ומתיכות את הפרטים ליחידה אחת. באווירה כזו הנוער מתפרק לחלקיו, פורק עול, סרבן וממאן, ובוודאי שאינו מבריק בלימודיו. הוא יוצא פחות ופחות במסגרת הבית-סיפרית לטיולים ברחבי הארץ, תנועות הנוער מידלדלות, האווירה בבתי הספר היא יותר השכלה ופחות חינוך.
ותהליך זה אינו מנותק בשמץ ממה שעובר על הוריו, ומהרוח שנושבת אל ההורים מהנהגתם הלאומית-פוליטית.
כיצד מציבים חזון ומשימה לפני מדינה שאך זה קמה וכבר נעצרה מלכת ?
יש הטוענים: חזון מתממש ותם, חזון אינו לנצח, יש להציב חזון עפ"י המציאות. עתה הזמן לחזון חברתי-כלכלי, חזון קליטת עלייה, והעיקר בשנים האחרונות, חזון השלום עם הסביבה הערבית העוינת, דהיינו להקדיש את כל מאוויינו בחומר וברוח למשימה הזו.
חזון חברתי-כלכלי קשה להניע בחברה שבעה ברובה, המניחה משימות כאלה לגופים הממשלתיים האמונים על כך. חזון השלום אינו חזון שתלוי רק בנו, חזון השלום תלוי במידה רבה בצד השני, בשיתוף הפעולה, ואם אין שיתוף פעולה אזי החזון היפה יכול להפוך פניו ולהיות למכוער, מהתל ופוגע. אמת, בתי הספר עושים רבות לקירוב, להכרות, למפגשי ילדים ונוער יהודים וערבים, אלא שפיגוע אחד הופך את הקערה על פיה. במצב השביר ובאווירה הזו, משימת בתי הספר בהנחלת חזון השלום לנוער, הופכת להיות כמעט בלתי אפשרית, מתסכלת ואולי נלעגת לצערינו.
לפיכך הח"מ, אנשי עמל והתיישבות, אינם נרתעים מלהציע כווני מחשבה ואלטרנטיבות.
לשם שינוי, מפגשי נוער משבטי ישראל שעדיין לא הותכו לעם אחד. מפגשים בקיבוצים, בבני-ברק, בת"א, בעפרה, בנהלל, באור-עקיבא. להיפגש ולדעת. אנחנו מכירים זה את זה דרך כותרות, סטיגמות, דעות קדומות, הכרות בעיקרה שלילית, שרק השרות הצבאי המחנך, מאזן אותה מעט ומאוחר מידי.
לחדד לנוער את שורשינו ההיסטוריים כאן שמתחילים לפני 3000 שנה לערך וכל גל עליה וכיבוש יהודי, נובע מהם..
לדבר ולעסוק יותר בחינוך, ופחות בהשכלה. חינוך מתוקן מוביל מאליו להשכלה משופרת, אינך יכול להנחיל השכלה לצעירים אבודים, שאינם מודעים ואינם אשמים בערכים השליליים שספגו מסביבתם הבוגרת.
שלום. כל עוד אנחנו במסע הזה, אל לנו לשתף את הנוער ולטעון אותו בסיסמאות שמתנפצות בפניו. המסע הרי מהמר, מקיז דמים, ערמומי, מייאש לעיתים. הבה נמנע מהנוער את המסע/חזון בין האמת והשקר עד שתתברר מהותו באופן הבהיר ביותר. טנגו השנאה-אהבה הזה,מזיק לנוער שלנו.
אמת. אך ורק אמת להנחיל לנוער שלנו. גם אם היא קשה ותובעת. נוער נענה לאמת ולאתגרים שהיא מציבה בפניו ויופיו ניבט מהם, כפי שהדורות האחרונים הוכיחו.
וועדת המעקב לבחינת מימש ערכי הציונות, כפר יהושע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה