הויכוח האנושי הגדול המפריד בין מחנות ואידאולוגיות בעם ישראל, הויכוח על גבולותיה הראויים של המדינה, כמו מתעלם ומניח בצד את ההיבט האקולוגי- סביבתי, היבט הצומח והחי, הנובע מעתיד ובו שתי מדינות לא ידידותיות נדחקות זו לצד זו, זו מעל זו, בכברת ארץ כה קטנה.
ברור מעל כל צל של ספק שהקורבנות הראשונים והדוממים של לחץ חיים זה, הוא עולם הטבע הנכחד,במקביל זיהום המים, זיהום האוויר, הרס ריאות ירוקות, ובראשית וסוף השלשלת הרעה הזו, אנחנו, שגורמים לכך ונושאים בתוצאות.
מדינת ישראל שנת 1965 בת 4 מליון תושבים אינה כאותה מדינה היום בת 7 מליון תושבים והנה יש מבינינו החולמים בייאושם, על אותה מדינת "שלמת בטון" וחומות בטון סביב לה.
עת הפיכחון זו : כל ההסכמים שייחתמו וכל הנסיגות והיה אם תיתממשנה, לא יביאו לכאן את חזון הנביא "וכיתתו חרבותם לאיתים" , לא תישוב רוח שוויץ ושכנותיה במזה"ת רווי השנאות. נהפוך הוא, לעת המצור שיושת עלינו ומעל החומות המקיפות, נידרש לחרב על אחת כמה וכמה.
או אז, במדינת ישראל הקטנה והאנוסה לגבולותיה, הגליל והנגב עתודות הקרקע של המדינה, הריאות הירוקות שלה, יחרכו עד תום תחת הבטון והאספלט, רשתות כבישים מהירים-מקצרים-מקשרים וישובי האדם ביניהם.
בסביבה אורבנית שתלך ותתפשט מהשפלה הרוויה צפונה ודרומה, אין הטבע קיים באופן מוחלט. אין חופים משוחררים מבנייה ואין דונם אדמה שאינו מפתה קבלן לצקת יסודות. מירב הטבע לו תזכה אוכלוסיה אורבנית יהיה הגן הציבורי הקרוב, בשעות הלא צפופות שלו.
יערות, חורשים וחיות בר שמסתתרות בהם ילכו ויתכווצו מהגליל התחתון אל הגליל העליון עד קיצם המוחלט שהרי דחיפת האיכלוס דרומה וצפונה, דוחפת ומשמידה את הטבע.
השפלה שכבר עתה רוויה בטון אספלט וזיהומים למכביר, תוסיף ותקלוט מההרים את זיהומי היושבים שם, שעבורם ערוצי הנחלים הן תעלות שופכין, וזה קורה כבר היום ויד ישראל קצרה מלהושיע.
זיהום סביבתי הוא נשק שקט, משחית והורג, ואין ספק שהוא ישמש בידיה של המדינה הפלשתינית שאף פעם לא נשבעה אמונים אף לציונות המסתפקת בכיבושי 8'- 47'.
חיי האדם בסביבה אקולוגית מזוהמת יהיו בלתי נסבלים, כמו גם חיי חיות הבר המוצאות עצמן לכודות ברשת כבישים שתי וערב שתחנוק את קיומם. החיות הללו שכבר נמצאות בתהליך הכחדה אינטנסיבי, מנותקות ע"י הכבישים החדשים ממקורות המים והמזון שלהן, ותוך שנים ספורות ייעלמו הצבועים, הצבעים, התנים, הזאבים השועלים הגיריות ושאר חיות הבר היפות והטובות מנוף ארצנו.
ישראל התרחבה לפני ארבעים שנה וקיבלה עורף התיישבותי נכון לשפלה הרווייה. האלטרנטיבה ההגיונית לפיזור אוכלוסין במקרה כזה מעדיפה כבישים קצרים מזרח-מערב בין השפלה וההר מעליה והקמת ערי שינה על ההר, במרחק קצר ממקום העבודה. כך היינו שומרים על הנגב והגליל כריאות ירוקות שלנו, ואין ספק ששמאל וימין בארץ הזו יעדיפו לחיות בארץ המציעה לתושביה ריאות ירוקות על כל הטוב המשתמע מכך. נכון להיום אלו המצדדים בנסיגה לגבולות 67' בעקיפין גורמים להשמדת הטבע ולדישדוש עמוק בזיהום.
איך הגענו לכך שגם בארצו העם היהודי מוותר על מרחבים ונוף המאפיינים מדינה נורמאלית ושוב מתכנס מרצונו לגטו אורבני מזוהם, צפוף ומזיע ומוקף חומות ?!
תחושה קשה שנטמעה בנימי נפשם של רבים מאיתנו, תחושה שאין בכוחנו לעשות היסטוריה ציונית, יחד עם ממשלות ישראל בדור האחרון המתפקדות כוועד הקהילה בגולה הובילו למסקנה שמול המשטמה והשנאה המקיפים אותנו, אין בכוחנו להתמודד. לשם כך הונפקה הכותרת "שלום" ותחתיה קל לאיים מצד אחד ולשכנע את העם להתכנס מושפל ראש, אל הגטו והחומות.
בשרשרת הטעויות הפוליטיות בדור האחרון שממשלות השיתו עלינו, זו האקולוגית-סביבתית, היא הרעה, המכריעה והמשפיעה ביותר.
לא מלחמות דחפו ידחפו אנשים החוצה, לא מילואים, נהפוך הוא. רק חיי ניוולות ודוחק תחת ענני זיהום, פקקי תחבורה אין סופיים, צפיפות מחרידה, נופי בטון ואספלט, לא עץ ולא חיה וציפור, לא מקום שקט וירוק להימלט אליו ולנפוש, רק הם יגרמו לנו לברוח מפה.
דוגמא חיה ברשותכם: תושבי עוטף מפרץ חיפה נאנקים זה שנים תחת מטחי הזיהום העולים מתוך הארובות ומשלמים בקורבנות אדם על כך, ואין במדינה כה קטנה לאן להעביר את רוע הגזרה הזו. הם, ממש כמו תושבי עוטף עזה, זקוקים למיגון ואיש לא עושה דבר כי אין מה לעשות . בארץ ישראל כמדינת היהודים כל ארובות המפרץ היו עוברות למורדות השומרון המזרחיים ולבקעת הירדן החשופה ובא האוויר הנקי והבריאות על יושבי עוטף המפרץ.
זו הגישה שדף דעה זה נוקט בו, גישה ציונית-אקולוגית-סביבתית שאינה מתכווצת מול השנאה, שאינה גלותית, שצופה שנים קדימה ומבקשת מרחבי מחייה מאוזנים לאזרחיה.
שאלת הערבים מהים אל הירדן, מיעוט עצום ולא מזדהה, תיפתר אך ורק מתוך עמדה ומהלכים ציוניים מובהקים שהוכיחו את עצמם בעבר ויוכיחו בעתיד.
חיים יפים בארץ יפה, חיים בצוותא האדם הצומח והחי, זו האידיאולוגיה שלנו. ארץ ישראל, כיחידה אקולוגית מאוזנת, ראויה ומסוגלת לכך.
